גזר דין בתיק פ"ח 7052/06

1.         הנאשם 1 הורשע על-פי הודאתו בעבירות הבאות: מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - החוק); סיוע לניסיון למעשה סדום לפי סעיפים 347(ב)+31+25 לחוק; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

            נאשם 2 הורשע על פי הודאתו בניסיון למעשה סדום לפי סעיפים 347(ב)+25 לחוק; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק.

            ואלה המעשים: ח.ק. (להלן - המתלונן) הינו אזרח מקסיקו המתגורר בישראל. בליל 12.8.2006 הגיע המתלונן לגן העצמאות בירושלים, שם פגש בנאשם 1. לאחר שיחה הוסכם, כי ייסעו ברכבו של המתלונן לדירתו לשם קיום יחסי מין. בדרך אמר נאשם 1 כי הוא מעוניין שיסעו לדירתו שלו והמתלונן הסכים. הנאשם 1 כיוון את המתלונן אל חורשה בפאתי שכונת הגבעה הצרפתית, אל דרך עפר בתוך החורשה עד שהגיעו בסמוך למבנה שנמצא בה (להלן - הקונטיינר). המתלונן עצר את הרכב ודומם המנוע, וכיוון שלא הכיר את המקום התחיל לחשוש. נאשם 1 הפשיל את מכנסיו ותחתוניו והמתלונן החל לשפשף את איבר מינו של נאשם 1, אחר-כך חדל מכך ואמר לנאשם 1 כי הוא מבקש לעזוב את המקום ולחזור העירה. בתגובה אמר לו נאשם 1 "אנחנו לא הולכים מפה" והורה לו להמשיך לשפשף את איבר מינו. המתלונן סירב, הנאשם 1 התעקש והמתלונן נאלץ להמשיך בניגוד לרצונו ולאונן לנאשם 1. בשלב מסוים משך המתלונן את ידו ואמר פעם נוספת שהוא רוצה לעזוב את המקום. אותה עת הגיעה שיחת טלפון מנאשם 2, ונאשם 1 דיווח לו שהוא נמצא ליד הקונטיינר. המתלונן ביקש שוב ללכת משם, אך הנאשם 1 מנע ממנו להתניע את הרכב והחל מאבק ידיים. המתלונן שהיה בפאניקה, עזב את הרכב והחל להימלט. נאשם 1 דלק אחריו, תפס אותו בכוח ודרש ממנו לחזור אל הרכב, דבר שגרם למתלונן לפרץ בכי. כאשר הגיעו השניים בסמוך לרכב, נטל הנאשם 1 מכיסו של המתלונן את מכשיר הפלאפון שלו ונוכח כי המתלונן במצב היסטרי, לכן ביקש להרגיעו בתואנת שווא ואמר לו כי יסיעו חזרה העירה, למרות שלא התכוון לכך. הנאשם 1 נהג ברכב, כאשר המתלונן יושב לידו מפוחד וחסר כוחות, אולם במקום לנסוע למרכז ירושלים, כפי שהבטיח הנאשם 1 למתלונן, הוא נסע לכפר עיסוויה במהירות רבה, ואסף לתוך הרכב את נאשם 2. נאשם 2 וידא עם המתלונן כי הוא הומו, וכי יש לו קונדום. בשלב זה הסיעו שני הנאשמים את המתלונן בחזרה לאותה חורשה, אל נקודה מרוחקת ומבודדת בה, ואז אמר הנאשם 2 למתלונן "אני רוצה לזיין אותך" והמתלונן מתוך פחד וחשש מהשניים הסכים. המתלונן הלביש על איבר מינו של נאשם 2 קונדום, הנאשם 2 הורה לו להוריד מכנסיו ותחתוניו ואז נאשם 2 נשכב על המתלונן מבלי להשתמש בכל חומר מסכך, ניסה להחדיר בכוח את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, כאשר נאשם 1 עומד בסמוך ומעשן סיגריה. המתלונן חש כאבים עזים, אמר שכואב לו, ביקש מנאשם 2 שיפסיק. נאשם 2 התעלם מכך. לאחר מכן, אמר המתלונן לנאשם 2 שיש לו כאבים וביקש למרוח קרם שהיה עימו על מנת להקטין את הכאב. נאשם 2 סירב ואף ניסה למנוע ממנו למרחו, אולם המתלונן הצליח למרוח מעט קרם על ישבנו, ואז ללא כל מילה נוספת וללא הסכמה של המתלונן הורה נאשם 2 למתלונן להתכופף וניסה להחדיר פעם נוספת את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. המתלונן שסבל כאבים חזקים ניסה ליישר את גבו, אולם נאשם 2 מנע זאת, כופף אותו בכוח קדימה עד שהגיע לפורקן. לאחר מכן, אמר נאשם 2 למתלונן כי הם רוצים את רכבו. הנאשמים הורו למתלונן להוריד את חגורת מכנסיו ולשים את ידיו מאחורי גבו והנאשמים קשרו באמצעות שרשרת מתכת את ידיו של המתלונן, אחר-כך קשרו את רגליו באמצעות חגורתו של המתלונן, ואחר-כך קשרו באמצעות חוט מתכת את המתלונן הכפות לעמוד עץ בתוך הקונטיינר. כמו כן, חסמו את פיו וגם את דלת הקונטיינר. הכבלים בהם השתמשו הנאשמים הסבו למתלונן כאבים קשים בידיו. הנאשמים גנבו את רכבו של המתלונן ונמלטו מהמקום. זמן קצר לאחר שהגיעו בסמוך למחסום המנהרות, ביקשו הנאשמים לשבש מהלכי משפט על ידי העלמת ראיות והציתו את הרכב, אשר נשרף כליל.

עוד הודה נאשם 2 בכך שביום 20.8.06 בעת שעומת עם המתלונן במסגרת החקירה המשטרתית שנערכה, קילל את המתלונן ודחף אותו.

2.         נאשם 1, טאהר דרבאס, יליד 1983, רווק, עבד בעבודות אלומיניום. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם 1 סובל מהתמכרות לסמים ואלכוהול, נשר מלימודיו אחרי 7 שנות לימוד, בעל אישיות ילדותית וחלשה ודימוי עצמי נמוך. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם 1 אינו ער לחומרת מעשיו וכי קיים קושי בדחיית סיפוקים ובשליטה עצמית אף כי נטל אחריות לביצוע העבירות. שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניין הנאשם  1.

נאשם 1 הורשע בעבר מספר פעמים, לראשונה, בשנת 2000, בעבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה; בשנייה, בשנת 2001 בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו; בשלישית, בשנת 2001 בגרימת שריפה ברשלנות; ולאחרונה, בשנת 2006 בעבירות של ניסיון פריצה לרכב והחזקת מכשירי פריצה.

3.         נאשם 2, אימן דרבאס, יליד 1984, רווק, עבד בעבודות בניין. על-פי תסקיר שירות המבחן, מדובר בבחור מופנם, ברמה נמוכה, מרקע משפחתי בעייתי, נשר מלימודיו אחרי 7 שנות לימוד. נאשם 2 נוטה להדחיק רגשות, סובל מהתמכרות לסמים, מושפע מאוד ממות אמו לפני מספר שנים. שירות המבחן התרשם מחוסר מודעות לחומרת העבירות אף כי נטל אחריות לביצוען. שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינו של נאשם 2.

לנאשם 2 שתי הרשעות. האחת, תקיפת בן משפחה משנת 2004; השנייה, ניסיון פריצה לרכב והחזקת מכשירי פריצה בשנת 2006.

4.         ב"כ המאשימה טען, כי מדובר באירוע מכוער בו המתלונן שביקש לקיים מגע מיני מוסכם בדירה הובל, שלא ברצונו ולא בטובתו, אל החורשה, שם נעשו בו מעשים מיניים בניגוד לרצונו וחרף התנגדותו. גם כאשר המתלונן ניסה להימלט, הוא נתפס על-ידי הנאשם 1, ואז חרף הבטחתו להסיע את המתלונן העירה, הסיעו לשכונת עיסוויה, אסף שם את נאשם 2 וכל השלושה חזרו לחורשה שם המשיכו הנאשמים לפגוע במתלונן. חומרה יתרה רואה ב"כ המאשימה בסיטואציה בה נדרש המתלונן להלביש קונדום על איברו של נאשם 2 ולהתחנן למריחת חומר מסכך כדי למנוע כאב, אך נדחה בגסות, ובאותו זמן עומד לו נאשם 1 ומעשן סיגריה בשלווה, כששני הנאשמים מתעלמים מקריאות הכאב של המתלונן. לגבי דידו של ב"כ המאשימה, שיא האטימות והזלזול במתלונן היה בכבילתו וקשירתו בתוך הקונטיינר וזריקתו כחפץ, כשהוא פגוע ומבוזה, ואז גנבו הנאשמים את הרכב ואחר-כך שרפו אותו. בשל האכזריות והרשעות, עתר ב"כ המאשימה לעונש מאסר דו-ספרתי שלא ירחק מהרף העליון של הענישה הקבועה בחוק, ובהסתמכו על שורת פסקי דין שהגיש, ביקש לגזור על הנאשמים לפחות 14 שנות מאסר ופיצוי למתלונן.

5.         ב"כ נאשם 1, לא חלק כי מדובר במעשים חמורים וקשים, אשר בגינם יש להטיל שנות מאסר. אולם, הנאשם 1 נטל אחריות למעשיו, מדובר בבחור צעיר שכל עתידו לפניו, עברו אינו מכביד. הסנגור הפנה לשורה של פסקי דין בהם נעברו עבירות מין חמורות יותר מאלו שעברו הנאשמים, ובהם נגזרו עונשים קלים בהרבה מאלו הנדרשים היום על-ידי המאשימה. בעיקר הסתמך הסנגור על המקרה שנדון בפ"ח 854/05 מ"י נ' זכריה, בו הוצג הסדר טיעון כי המדינה לא תעתור ליותר מ-8 שנות מאסר וזאת בגין שורת עבירות מין חמורות, לרבות שלושה מעשי סדום. בהסתמך על הפסיקה, גילו הצעיר של הנאשם, החרטה שהביע, עתר הסנגור לגזור על הנאשם לכל היותר שלוש שנות מאסר.

6.         ב"כ נאשם 2, טען אף הוא שמדובר במעשים קשים וחמורים, אך ביקש לראות את כל המסכת כאירוע אחד. בעיקר הדגיש כי נאשם 2 הצטרף רק בשלב מאוחר ומדובר בבחור צעיר, ללא ניסיון, שלא ראוי כבר בשלב זה לחבשו בבית האסורים לשנים ארוכות. כאמור, הדגיש הסנגור, כי אין מדובר בסדרה של עבירות מין לאורך ימים המצדיקה מיצוי הדין או החמרה יתרה. נאשם כה צעיר, שכשל אך נטל אחריות, הודה מייד וחסך למתלונן עדות בבית משפט, ראוי לדעתו להתחשבות מרבית, ובהסתמך על פסיקה מקלה, ביקש לגזור על הנאשם 2, שלוש שנות מאסר לכל היותר.

7.         הנאשמים עשו מעשים שפלים ומרושעים. המתלונן ביקש לקיים יחסי מין בדירתו שלו, נאשם 1 הסכים אך הונה אותו וגררו לחורשה מרוחקת, וכאשר התחיל מגע מיני והמתלונן חזר בו, אילצו הנאשם 1 להמשיך במעשה. כאשר התגברו פחדיו של המתלונן, הוא נמלט מהמקום, הנאשם 1 לא הרפה, רדף אחריו, תקף אותו, החזירו למכונית בתואנות שווא, המשיך להונות אותו בהסיעו לעיסוויה, שם צירף אליו את נאשם 2, והשניים הובילו את המתלונן, שלא ברצונו, לאותה חורשה מבודדת. בשלב זה ההתנהגות המרושעת והפוגעת של הנאשמים הפכה לאכזרית ממש. בעוד נאשם 1 עומד כמסייע ומעשן סיגריה, ביצע הנאשם 2 במתלונן מעשי מין מבזים, החל מענידת הקונדום וכלה באדישותו וסירובו לחומר מסכך וכפיית יחסי מין בכוח על המתלונן המפוחד, המבוהל והמותש. אכזריותם של הנאשמים קיבלה ביטוי חמור עוד יותר בכבילתו של המתלונן, ובהשלכתו כשהוא כבול וקשור במקום זר ומבודד באישון לילה. נקל להבין ולראות כיצד חש המתלונן המבועת וסביר להניח כי אירוע כגון דא עלול להשפיע על כל מהלך חייו.

הנאשמים לא הסתפקו בעבירות קשות אלה, אלא הוסיפו פשע על פשע בשדדם מהמתלונן את הרכב, בשורפם אותו כדי לשבש מהלכי משפט. עברם של הנאשמים אומנם איננו מכביד במיוחד, אולם נוכח הרישומים הפליליים, בעיקר של נאשם 1, לאורך מספר שנים, ברור שאין מדובר בבחורים נורמטיביים, מה עוד שהם מעידים על עצמם לפני שירות המבחן על שימוש בסמים. לקולא, יש לציין שני נתונים בלבד. האחד, גילם הצעיר של הנאשמים. השני, הודאתם המיידית שחסכה זמן והבעת חרטה.

ב"כ הצדדים הגישו שורה של פסקי דין, מחמירים מטעם המאשימה, ומקלים מטעם הנאשמים. בגזירת הדין בתיקים שונים יש מגוון רחב ביותר של ענישה, ועל כל מקרה בו נגזר עונש חמור, ניתן להציג מקרה אחר בו נגזר עונש מתון. לפיכך, יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו, כאשר המגמה של הפסיקה הינה מגמה של החמרה בענישת עברייני מין, ובוודאי כאשר מדובר במקרה כזה הנדון לפנינו, בו יש אלמנטים של השפלה, ביזוי, אכזריות במתלונן וכן אלימות, שוד ושיבוש מהלכי משפט. עם זאת, בגזירת הדין עלינו לתת את הדעת על כך שעם כל הרוע והחייתיות שבמעשי הנאשמים, מדובר במסכת אחת ולא בעבריינות-מין סדרתית. גם גילם הצעיר והרקע האישי שלהם כמתואר בתסקירי שרות המבחן מצדיקים מידה מסוימת של התחשבות, וכן גם העובדה שבמה שנוגע לעבירת מעשה הסדום, הורשע הנאשם 1 בסיוע לניסיון, הנאשם 2 בניסיון, ולא בעבירה המושלמת. עם הנאשם 1 ראינו להחמיר מעט יותר בהיותו היוזם, המוציא והמביא. תחילתה של המסכת, בנסיעת המתלונן אל החורשה על-פי הנחייתו של הנאשם 1, והמשכה, צירופו של הנאשם 2, גם זאת בעקבות פעולותיו של הנאשם 1. בנוסף, עברו הפלילי של הנאשם 1 חמור במידה מסוימת מזה של הנאשם 2.

8.         לאור האמור אנו גוזרים על הנאשמים העונשים הבאים:

נאשם 1:

א.         עשר שנות מאסר, מתוכן תשע שנים בפועל ושנה אחת על תנאי והתנאי הוא שהנאשם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת אלימות למעט תקיפה סתם.

ב.         קנס בסך 3,000 ש"ח, או חודש מאסר תחתיו.

ג.          פיצוי למתלונן בסך 20,000 ש"ח.